מנהיג האופוזיציה ברוסיה, אלכסיי נבלני, אושפז ביום ראשון לאחר שסבל מתגובה אלרגית חריפה, שלדברי אחד הרופאים: נגרמה כתוצאה מכך שהורעל בחומר כימי לא ידוע.
נבלני, בן 43, הובהל לבית החולים, ביום ראשון בבוקר מהכלא, שם הוא מרצה עונש של 30 יום בגין הפרת חוקי מחאה קשים, ויום לאחר שהמשטרה הרוסית עצרה למעלה מ -1,000 איש, בהפגנה שנבלני קרא לקיימה באופן לא חוקי.
הדוברת של נבלני, קירה יארמיש, אמרה כי לנבלני יש תסמינים של אלרגיה חריפה עם: "נפיחות קשה ואדמומיות בפנים והעור".
הרופאים, המטפלים בו בבית החולים, טרם חשפו בפומבי את אבחנתם והגורם המדויק לתסמינים, לטענתם, אינו ידוע.
אולם, רופאה אחת שטיפלה בו בעבר והצליחה לדבר איתו בקצרה, תוך מבט עליו, ביום ראשון, מבעד לסדק של דלת, אמרה שהיא לא יכולה לשלול כי נבלני הורעל.
אנסטסיה וסילייבה, הרופאה, כתבה בפייסבוק:
"איננו יכולים לשלול נזק רעיל לעור ולריריות על ידי חומר כימי לא ידוע, ושנגרם בעזרת צד שלישי".
וסילייבה אמרה כי לנבלני הייתה פריחה בפלג גופו העליון, נגעי עור והפרשות מעינו, וקראה לבדיקת דגימות של מצעי מיטתו, עורו ושיערו של נבלני, על מנת לאתר רעלנים בגופו.
לדברי הרופאה, היא לא הורשתה לבחון את נבלני כראוי. לא ניתן היה ניתן להשיג תגובה, לטענות שעלו, מבית החולים במוסקבה בו מטופל נבלני.
בנפרד, עורכת דינו של נבלני, אולגה מיכאילובה, כתבה בפייסבוק, ביום ראשון בערב, כי הרופאים לא ידעו מה לא בסדר עם הלקוח שלה, וציינה שהיא ראתה תסמינים מוזרים והדגישה את העובדה: שנבלני מעולם, בעבר, לא סבל מאלרגיות.
נבלני ספג כוויה כימית קשה בעינו הימנית, בשנת 2017, כתוצאה מהתקפה. הרופאים הצליחו להשיב את ראייתו ולהציל לו את העין.
מנהיג האופזיציה הרוסי נכלא, ביום רביעי השבוע, למשך 30 יום, בגין קריאתו לצעדה בלתי מורשית ביום שבת, כדי להפגין נגד הרחקתם של כמה מהמעומדים של האופוזיציה, מלהתמודד בבחירות המקומיות, הצפויות להתקיים בהמשך השנה.
בזמן שנבלני ישב מאחורי סורג ובריח עצרה המשטרה למעלה מ -1,000 איש, בבירת רוסיה מוסקבה, בארוע שנחשב לסדק הגדול ביותר בשנים האחרונות נגד האופוזיציה ברוסיה.
דוברת שגרירות ארה"ב במוסקבה, אנדראה קאלן, כתבה ביום ראשון בטוויטר, כי המספר הגדול של מעצרים במוסקבה ו"שימוש בכוח משטרתי חסר פרופורציות, מערער את זכויות האזרחים להשתתף בהליך דמוקרטי".
בתקרית נפרדת, ביום ראשון, אמר הפעיל הפוליטי ברוסיה, דמיטרי גודקוב, שהיה בין מועמדי האופוזיציה להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות ברוסיה, כי הוא נעצר ונלקח לתחנת משטרה במוסקבה.
הסיבה למעצרו של גודקוב לא ברורה כרגע, כך אמר דוברו, אלכסיי אובוכוב.
משרד הפנים הרוסי סירב להענות לבקשות התייחסות, לגבי מעצרם של נבלני וגודקוב.
בנוסף לכך, המשטרה עצרה אתמול בלילה (יום א ') כעשרה בני אדם, כולל עיתונאים, שהתאספו מול בית החולים בו טופל נבלני.
בעקבות שינוי מדיניות של בריטניה, גרמניה מאיימת לנטוש את ברית המדינות האירופיות, שאותה מובילה בריטניה, להגנה על ספינות סחר במצרי הורמוז.
גרמניה הזהירה את בריטניה כי היא "לא תתמוך" באסטרטגיה האגרסיבית, שאומצה על ידי ארה"ב במפרץ הפרסי ואושרה על ידי שר החוץ הבריטי החדש, דומיניק ראב.
ראב דחה את ההצעות של קודמיו לביצוע כוח משימה ימי בהנהגת אירופה באזור, והתעקש שהוא לא יהיה "בר-קיימא" ללא גיבוי של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
שר החוץ הבריטי אמר ל"טיימס": "אני לא חושב שזה משחק סכום אפס… אני חושב שאנחנו כן רוצים לראות גישה בהובלת אירופה, אבל זה לא נראה לי בר קיימא ללא תמיכה אמריקאית".
שינוי הטקטיקה של בריטניה, לאזור מצרי הורמוז, נתקל בכעס מצד גרמניה וגם מצידה של צרפת.
שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, אמר: "הבהרנו שאיננו מצטרפים למדיניות הלחץ המרבי של ארה"ב".
"מאמצנו באזור חייבים להיות אירופאים באופן ניכר", הוא הוסיף.
שר החוץ הגרמני גם אמר, כי גרמניה לא תצא לפעולה צבאית אלא אם כן יהיה: "רעיון ברור כיצד תיראה פעולה כזו".
בינתיים, צרפת הצהירה, כי הפרויקט שאותה מובילה אירופה יהיה "ההפך מהיוזמה האמריקאית".
נשיא איראן, חסן רוחאני, העביר מסר חמור לאירופה ולארה"ב נגד התערבות במפרץ הפרסי.
רוחאני לאחר פגישה עם שר החוץ של עומאן בטהראן אמר:
"נוכחותם של כוחות זרים לא רק שלא תסייע לביטחון האזור, אלא היא תהיה הגורם העיקרי למתיחות".
שר ההגנה של בריטניה, בן וואלאס, אמר: "חופש הניווט במיצר הורמוז הוא חיוני לא רק לבריטניה, אלא גם לשותפים ובעלות בריתנו הבינלאומית. אוניות סוחרים חייבות להיות חופשיות לנסוע כדין ולסחור בבטחה, בכל מקום בעולם".
"בעוד אנו ממשיכים לדחוף להחלטה דיפלומטית, התאפשר זאת שוב ללא ליווי צבאי, הצי המלכותי ימשיך לספק אמצעי הגנה לאוניות סוחר של ברטיניה, עד שזו תהיה המציאות".
כמה החמצות עם ישראל עוד יצטרך לספוג מחבריי הכנסת הללו ?
כאשר הכל רדוד וחסר עומק תועלתני ומשתנה חדשות לבקרים לפי הצרכים הפוליטים. אומרים לנו בציניות מי שכשל הוא זה שיתקן ואסור לנו להחליף את הקברניט. זה בערך להגיד לנו כמו אחריי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אניה. חיי אומה אינה מסלול השרדות אישי של ראש ממשלה. איזה הסבר יכולים חבריי הכנסת לתרץ לציבור כאשר הם נצמדים לכסאות המשרדים שלהם.
טובת המדינה לנגד עינכם אתם אומרים כשבעצם אתם מתכוונים לטובתכם אתם. יציבות שלטונית אתם אומרים שבעצם אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם. שמירה על הבטחון אתם אומרים כשבעצם אתם מתכוונים לשמירה על כסאותיכם. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם הפוליטיקה הכושלת וחסרת אחריות שכזאת.
תופעה רשלנית שמאפשרת חודשים ושנים של ירי טילים על תושביינו אזרחנו וילדנו. אזרחים רבים מכל חלקיי העם דורשים ובצדק מנהיגות אחרת שאינה רואה ומעדיפה את טובתה הסקטוריאלית על פניי תושבייה. הרצון לשינוי ושאיפה זאת מאחדת היום אנשים רבים מכל חלקיי העם בעליי דעות שונות מימין ומשמאל דתיים ושאינם דתיים ואף ערבים הדורשים לטובת הארץ.
כולנו כבר מאסנו בתרגילים ובתכסיסים של הפוליטיקאים. כן מאסנו בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות ופנים מתועדפים לפניי הכל.
על השיח התרבותי בישראל השתלטה תרבות אחרת של אגואיזם ורמיה שמוכרחים אנו לדחותה.
תרבות של השקר שהפך לאמת המר הוא המתוק הרע הוא טוב הכשלון הוא הצלחה זו המנהיגות שנציב בפניי ילדיינו זו הדוגמה הציניות הזאת חוסר האחריות הלאומית שאיננה עוד ומנחלת עברנו עד מתיי יוכלו לחמוק מהציבור. אמרו לי אתם.
שגריר בריטניה באיראן, רוברט מקאייר, אמר כי על איראן למכור את הנפט שלה ובריטניה תומכת בסחר לגיטימי בנפט האיראני.
"אנו תומכים בסחר לגיטימי בנפט האיראני ורואים בו חלק מפעילות כלכלית לגיטימית של איראן. אנו חושבים שאיראן צריכה להיות מסוגלת למכור את הנפט שלה, ויש לספר את הנושא הזה לארצות הברית", כך אמר מקאייר בראיון שפורסם ביום שבת.
"אמרנו בבירור כי אנו תומכים ב- JCPOA [הסכם הגרעין לשנת 2015] והסרת הסנקציות היא חלק מ-JCPOA, המאפשר לאיראן למכור את הנפט שלה. זו עמדתנו, שעליה הודענו לארצות הברית בבירור", הוסיף הדיפלומט הבריטי.
השגריר מקאייר גם אמר, כי אירופה עושה כל מאמץ ליישם את JCPOA, וכן לוודא כי איראן תשיג הטבות כלכליות מהעסקה.
תחילתם של סדקים בין ארה"ב לבריטניה או תחילתו של משא ומתן עם איראן? ככל הנראה שהזמן יעיד.
העיתון הבריטי, "דיילי אקספרס", פירסם דו"ח ובו "תרשים הלם", הממחיש כי כוח צבאי איראני עשוי להכריע את זה של בריטניה בהיבטים מרכזיים שונים.
"השוואה בין כוחה הצבאי של בריטניה ואיראן מוכיחה, כי בריטניה מפגרת מאחור בכל הנוגע לכוח אדם, כוח יבשתי ומשאבי נפט", כך פירסם העיתון ביום שבת.
הדו"ח ציטט נתונים שפירסמה קבוצת GlobalFirePower, אשר המחישו כי איראן נמצאת במעמד טוב יותר, בקרב אלמנטים משמעותיים מהקריטריונים אשר משמשים, בדרך כלל, לשם השוואה בין כוחה הפוטנציאלי של מדינה למצב צבאי פוטנציאלי.
העיתון הבריטי הדגיש, כי איראן נהנתת ממספר גבוה יותר של אנשי צבא, טנקים ללחימה, נכסים ימיים וארטילריה, וזאת יחד עם 40 מיליון איש כשירים לשירות צבאי, כמעט כפול מהכמות העומדת לרשות בריטניה.
המאמר הדגיש את העובדה: כי איראן נהנת מיתרון של קצב ייצור נפט יומי גבוה משמעותית, כמעט פי חמש, מזה של בריטניה, וכן והוסיף המאמר, כי אנליסטים של קבוצת ה-GFP ממתגים את משאבי הנפט: כ"עורק החיים", הדרוש לקיום מערכות צבאיות.
עם זאת, העיתון ציין, כי לבריטניה יש כוח אווירי גדול יותר בהשוואה לאיראן. אולם, ההשוואה רחוקה מלהיות מקיפה – הנתונים מסתמכים רק על ניתוח בסיסי וכמותי של כוח צבאי.
בזמן שהמאמר ציין את ההשוואה על כוחות האוויר של בריטניה ואיראן, הודגשה העובדה: כי יכולות צבאיות אסימטריות, הם גורם מפתח בדוקטרינת ההגנה של איראן.
העיתון הבריטי פירסם את הדו"ח, תוך ציון חששות מפני עימות צבאי סביר בין המדינות.
דיווח של "וול סטריט ג'ורנל", ביום חמישי, חשף פרטים חדשים על התוכנית השאפתנית של סעודיה להקמת "מגה עיר", בשווי של 500 מיליארד דולר באמצע המדבר. הפרוייקט נקרא באופן רשמי פרוייקט העיר ניאום.
על פי הדיווח: טיוטות העיצוב של העיר כבר הוכנו וכן נמסר, כי סעודיה מעוניינת להיות בגודלה של מסצ'וסטס, עם מגוון טכנולוגיות עתידניות – הטכנולגיות, במקרים מסויימים, נשמעות ממש מוזרות.
כתב העת מציין דוחות שנוצרו עלי ידי שלוש מחברות הייעוץ מהגדולות בעולם: תאגיד מקינזי, קבוצת בוסטון קונסלטינג ואוליבר ווימן – כולם הועסקו כדי לתכנן את חזונו של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לעיר ניאום.
בין הרעיונות הטכנולוגיים השאפתניים, שהוצעו בדוחות על פי כתב העת:
בדוח של אחת מחברת הייעוץ נרשם, כי נהיגה היא בשביל הכיף ולא בשביל תחבורה, וכן הציע החברה: נהיגה על פרארי לאורך הנופים של חוף הים.
דוח של חברת ייעוץ אחרת הציעה תנועה עתידנית בעיר, באמצעות: "מוניות מעופפות".
ירח מלאכותי ענק, אשר יואר ויאיר בכל לילה בדומה, לטענתם, לירח הטבעי.
טכנולוגיית "זריעת עננים" לייצור עננים מלאכותיים ולהפקת גשמים מרובים יותר, וזאת בניגוד לטבע של המדבר בסעודיה.
מערכת אבטחה ומעקב עתידנית, שתעשה שימוש במל"טים, מצלמות אבטחה וטכנולוגיית זיהוי פנים, כדי לעקוב אחר כל אזרח ללא הרף.
שיעורי בית ספר יועברו על ידי הולוגרפיה. דוחות היועצים טוענים, כי לעיר ניאום תהיה "מערכת החינוך המובילה בעולם".
בעיר המדברית, החדשה, יוקם אי דמוי "פארק היורה", באמצעות רובוטים בדמוי זינוזאורים, כדי לבדר את התושבים והמבקרים.
חוף ים הכולל חול ים, הזוהר בחושך.
הוצע גם שהתושבים והמבקרים יהנו משירות של משרתים רובוטים, שיעסקו בעבודות הבית.
ריכוז מסעדות הכולל את: "השיעור הגבוה ביותר של מסעדות עם כוכבי מישלן" מכל עיר בעולם.
פרוייקט העיר ניאום: הוא הפרוייקט המרכזי בתכנית החזון לשנת 2030 של סעודיה, שאותה מוביל בן סלמאן, על מנת להביא את סעודיה למודרניזציה ולגיוון של הכלכלה הסעודית.
באוקטובר 2017 הכריז בן סלמאן על הפרויקט, לראשונה, בכנס יזמות להשקעה עתידית בריאד, ואמר כי העיר ניאום "תיהיה מקום של החולמים עבור העולם".
מנכ"ל פרוייקט העיר ניאום, נאדי אל נסר, אמר בהצהרה לכתב העת, כי הפרוייקט:
"ניאום עוסק בדברים שהם בהכרח מכוונים לעתיד ובעלי חזון, אז אנחנו מדברים על טכנולוגיה בחוד החנית של הפרוייקט – ובמקרים מסוימים [הטכנולגיה] עדיין בפיתוח ואולי תיאורטית".
בעוד שממשלת סעודיה אומרת כי העיר תמשוך את "המוחות הגדולים ביותר והכישרונות הטובים ביותר של העולם", הועלו חששות לגבי מימון הפרויקט.
על פי כתב העת, עובדים לשעבר בעיר ניאום ואנשים עם ידע בפרויקט: "לא יודעים כמה מהתכנית תתממש, בשל סוגיות מימון פוטנציאליות ומגבלות טכנולוגיות".
השלבים הראשונים של התכנון והפיתוח של העיר מומנו על ידי הלוואות שנלקחו מחו"ל, כך כתב העיתון, תוך ציטוט של אנשים הבקיאים בעניין.
ההיסטוריה מוכיחה את הקושי בהבחנה ותפיסה נכונה של 4 דרגות לוחמה (4GW): 1. צבא 2. דיפלוטיה 3. כלכלה 4. אסטרטגיה ראשונית (נקודה מלכדת)
המציאות של מדינה, אשר אינה תופסת ומנהלת נכון את ארבעת חלקי הלחימה, כדי להשיג את הניצחון הראוי והמיוחל במאבק, תהפוך לקטלנית עבור אותה מדינה.
"זה בלתי אפשרי למצוא כוח שיעסוק בעוול, עדות שקר ובוגדנות, המתמשכים לאורך תקופה. דברים כאלה אולי יצליחו פעם אחת, ואף ישאבו כוח לזמן מה – כוח של הענקת תקווה, פיתוח שונות וטיפוח מראה חיצוני משגשג. אולם הזמן מסגיר את חולשתם, והם נופלים לתוך עצמם. שכן, כמו במבנים מכל סוג, החלקים הנמוכים ביותר צריכים להיות בעלי החוזקה הגדולה ביותר – כך שהיסודות והעקרונות של הפעולות: חייבות להיות צודקות ואמיתיות".
מתוך דבריו של המדינאי האתונאי דמוסתנס (349 לפנה"ס).
המאמר הזה הוא המשך לפוסט שנרשם בשנת 2006, ובא לדון בתפיסתה ובמקומה של ישראל בתוך: "מלחמת הדור הרביעי".
נקודות מבט בתוך המאמר: 1. האם ישראל חזקה יותר מהאויב? 2. ניצחון דורש אסטרטגיה לא רק כוח 3. ישראל נוטשת את הבסיס הלאומי שלה 4. האסטרטגיה של ישראל בהשוואה לזו של האויב 5. התנהלות האויב בתוך ה-4GW 6. האם יכול האויב לנצח את ישראל? 7.האם יכולה ישראל לנצח את האויב?
האם ישראל חזקה יותר מהאויב?
אולי הם טועים, אך כולם מבינים שישראל חזקה יותר מהאויב שניצב מולה.
בחוקי האסטרטגיה המדינית נהוגה האמרה: "עוד לפני התכנון של אסטרטגיה מוצלחת, אסטרטג צריך להבין לעומק: אם הוא נמצא בעמדת החוזק או החולשה". הערכה והבחנה לא נכונה לגבי עמדת החוזק או החולשה, תגרום לתבוסה כואבת לאותה אומה.
ההיסטוריה מראה את הקושי לקבוע נכון את עמדת החוזקה והחולשה כאומה. דבר ההופך קשה, הרבה יותר, בתוך זמנים של שינויים מהירים.
באזור שבו התמורות הן מהירות, כמו במזרח התיכון, והמלחמה משתנה במהירות מלחימה בעצימות גבוהה ללחימה בעצימות נמוכה וההפך, הבנה עמוקה של לחימה בעלת: גישה ל-4 אסטרטגיות הלחימה, היא קריטית לניצחון בזירת המאבק.
הנה כמה ציטוטים היסטורים המתארים כביכול, צבאות בזמן התפארות בניצחונם, אך צבאות אלה סיימו לבסוף בתבוסות כואבות:
"כל כך בטוחים בניצחונם היו הצרפתים, עד כדי כך בטוחים, כאשר ישבו לשתות מים הם התפארו בהימורים על מי יהרוג או ילכוד יותר. כמה אבירים אפילו ציירו עגלה שבה הוצג הנרי החמישי ברחובות פאריס!"
– תיאור המחנה הצרפתי ב- 24 באוקטובר 1415.
"אתם עכשיו השבויים שלנו. תלמדו מזה לקח שהאמריקאים חלשים. אתם חייבים להבין: יפן תשלוט בעולם. אתם טיפשים לתת למנהיגים שלכם לקחת אותכם למלחמה הזאת".
אולי הציטוטים מההיסטוריה, אך אומדן עוצמת כוח שגוי או מופרז, הפך כשלון בהיסטוריה של העמים והפך, עוד יותר, קשה בעידן הנוכחי, שבו מלחמה שבה ארבע דרגות לחימה: היא ההתבטאות של המלחמה המודרנית.
חוסר הבנה בסיסי של מדינה, בעוצמת כוחה או חולשתה מול אויביה, גורם לזרם אינסופי של הפתעות ותבוסות במלחמות נגד מדינות וקבוצות, המנהלות מלחמה, ב-2 דרגות לוחמה. חוסר הבנה זה הוא הבסיס לתבוסות של מדינות המערב במדינות כמו: עיראק ואפגניסטן.
אז מי באמת חזק יותר: אומה חסרת אזרחות מודרנית, שאין לה כלכלה וצבא מוגדרים, או מדינה מפותחת בעלת עליונות עצומה ברעיונות, בנשק ובחומרה?
(א) ישראל היא מדינה תעשייתית מערבית, אשר קיימים בה אליטות רציונליות וממשלה ביורוקרטית מודרנית. הצבא והמודיעין הישראלי (המוסד) עדיפים בהרבה, בכל דרך אפשרית, על האויבים שלהם.
(ב) במקרה של האויב הפלסטיני, אין לו יתרונות כמו שיש לישראל, הם חסרי מדינה, מגויסים פוליטית באופן פרימיטיבי בלבד, יש בתוכם שברים חברתיים פנימיים קשים, כל זאת בתוך היסטוריה של מנהיגות חלשה ומעניינת. מידי שנה רצועת עזה והגדה המערבית נסחפים לעוני ותוהו מחריף יותר.
למי יש את הסיכויים הטובים ביותר להישרדות וניצחון, לאורך טווח הזמן, לישראל או לאויב הפלסטיני?
2. זכייה דורשת אסטרטגיה, לא רק כוח
זה בדיוק מה שגילו המדינות לשעבר של קרתגו וגרמניה הנאצית: הן גילו כי הזכייה דורשת יותר מאשר רק ניצחונות בשדה הקרב – הן גילו כי המצוינות הטקטית והצבאית לבדן, אינן יכולות להתגבר על חולשה אסטרטגית, עיקרית, לאורך זמן.
אסטרטגיה יעילה היא המרכיב המרכזי בחוסן הלאומי של כל אומה. אסטרטגיה יעילה זוהי מדיניות האחדות הקולקטיבית של האומה ביחס לעולם החיצוני.
ההיסטוריון פול קנדי הגדיר זאת כך: "יכולת של מנהיגי האומה להפגיש ולאחד את כל מרכיבי הכוח, הן הצבאיים והן הלא צבאיים. יש לעשות זאת על מנת לשמור ולהעצים את האינטרסים הלאומיים, ארוכי הטווח של המדינה".
מנקודת מבטם של חכמי מלחמות העבר, אסטרטגיה מנצחת ויעילה: מתאמת וממקדת את המאמצים הדיפלומטיים, הכלכליים והצבאיים של האומה, תוך כדי שהממשלה יוצרת טון אחיד בעם.
האסטרטג האמריקאי המנוח, קולונל ג'ון בויד (USAF), אמר: "יש להגדיל את הסולידריות שלנו, את הלכידות הפנימית שלנו. יש להחליש את הנחישות של היריבים שלנו ואת הלכידות הפנימית שלהם. לחזק את היחסים עם בנות הברית שלנו. עלנו למשוך עוד מדינות מחויבות לעניין המדינה שלנו. להביא את התנגשויות הצבאיות בתנאים נוחים, מבלי לזרוע את הזרעים לעימותים עתידיים לאחר מכן".
מתוך תבניות של סכסוך, שקופית 139.
הדברים מספקים לנו מסגרת נוספת, שבה ניתן להשוות את כוחה של ישראל מול האויבים שלה.
3. ישראל נוטשת את הבסיס הלאומי שלה
אחד היתרונות הגדולים ביותר של ישראל, בעיני מדינות המערב, הוא שישראל החזיקה מעמד מוסרי בעיני רוב תושבי המערב. הקרקע המוסרית הגבוהה של תורת הלחימה הישראלית, סיפקה עבור ישראל יתרון בשדה הקרב.
עם זאת, ישראל קיבלה באופן מהותי החלטה ל"כבוש" במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, והמחיר היה שריפה של המוניטין של ישראל כעם המוסר. הסקרים שנערכים בעולם מספרים את הסיפור לאורך זמן.
ישראל הפכה המדינה הרביעית, המאבדת תומכים בדעת הקהל העולמית. לפני ישראל, במעמד ה"מפוקפק" של נטישת דעת קהל, נמצאות המדינות: איראן, פקיסטן וצפון קוריאה, כך לפי סקר של ה-BBC, במאי 2018.
באוקטובר 2018, פרסם עיתון הארץ, כי "סקר חדש מראה שהתמיכה בישראל צונחת אצל הליברלים ונשים בארה"ב. התמיכה האמריקנית בישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני יורדת לשפל של עשר שנים".
4. האסטרטגיה של ישראל בהשוואה לזו של האויב
מבלי לזלזל בהצלחותיה הצבאיות של ישראל, ואכן ללא ספק גדולות הן, העובדות מראות תמונה אסטרטגית הולכת ומטרידה עבור ישראל. ישראל אומנם יוצרת בריתות, אבל מאבדת אנשים כבודדים ודעת קהל בדרך.
ישראל מאבדת את הלכידות הפנימית שלה כעם. תהליך כזה, כמו כל מדינה אחרת בהיסטוריה, הופך את ישראל מבחינה אסטרטגית למוחלשת בלחימה, הנמשכת לאורך זמן על פני דורות.
הישרדותה הלאומית של ישראל ושל אזרחיה, תלויה באסטרטגיה יעילה ורבת עוצמה, המחברת את דרגות הלחימה: צבא, דיפלומטיה וכלכלה ב"טון אחיד ומלוכד היוצא מתוך העם". זאת כדי להשיג ניצחון בעל משמעות אסטרטגית, בשילוב ניצחון הצבא.
מה לגבי האויבים של ישראל? ישנו מושג בחוגי אסטרטגיית מלחמה, אשר נקרא -"אסטרטגיה ראשונית". כדי להבין את מהות הראשוניות הזאת, יש להתבונן לתוך השנים הראשונות בהיסטוריה של כל חברה או אומה.
"אסטרטגיה ראשונית" הוא ביטוי, המבטא את האמונה היסודית של העם. זה לא דבר אינטלקטואלי, גם אין צורך בתיאוריות ובתוכניות כדי להשיג את האסטרטגיה הראשונית הזו. ניתן גם להגדיר זאת: כאמונה משותפת בחלום משותף.
האוייבים מראים לישראל את כוח הגלם של ה"אסטרטגיה הראשונית". האויבים של ישראל, ובפרט הפלסטינים, חולמים על השמדתה של ישראל, וזאת המטרה הרשמית והמאחדת שלהם נגד ישראל
במקרה של האויב הפלסטיני, האסטרטגיה הראשונית הופכת את העם הפלסטיני לכלי נשק רב עוצמה, שנגדו יש לישראל מעט מאוד הגנות. ניתן להתווכח עם מטרתם של הפלסטינים, אך הפלסטינים מנהלים את עצמם תחת הנקודה המלכדת של: "אסטרטגיית המלחמה הראשונית". אותה "אסטרטגיה ראשונית" שישראל מאבדת, וזאת למרות ביצוע פעולות, ראויות לערכה, בשאר דרגות הלחימה: צבא, כלכלה ודיפלומטיה.
לאחר הקמתה של מדינת ישראל, קיוו הפלסטינים כי עמיתיהם הערבים, במזרח התיכון, יהרסו אותה. אולם, כישלונם של מדינות ערב במלחמת יום הכיפורים, בצירוף יכולת גרעינית של ישראל, שאותה השיגה, לפי פרסומים זרים, בשנת 1968, הביאו את הפלסטינים ומדינות ערב לנטוש את תקוותם לחסל את ישראל באמצעות מלחמה קונבנציונלית. האוייבים של ישראל עברו לנהל נגדה מלחמה ב-4 דרגות לחימה.
קולונול בדימוס, תומאס המיס, הסביר את עיוורונם של מומחים, במדינות המערב, לגבי 4GW (מלחמה מהדור הרביעי) במזרח התיכון:
"המורדים של היום לא מתכננים את הקמפיין של השלב הקונבנציונאלי. הם יודעים שהם לא יכולים להביס צבאית את הכוח החיצוני. במקום זאת, הם מבקשים להרוס את כוחו הפוליטי, הכלכלי והדיפלומטי, כדי שהכוח החיצוני יוותר על לחימה ויברח. למעשה, הם מבקשים לעשות זאת על ידי גרימת נזקים פוליטיים, כלכליים, חברתיים וצבאיים לאומת היעד".
"לאחר שגורש מפלוג'ה, בנובמבר 2004, כתב אבו מוסעב א-זרקאווי: 'המלחמה ארוכה מאוד, ותמיד אנו חושבים עליה כעל ההתחלה. ותמיד נהפוך את האויב שיחשוב: כי אתמול היה טוב יותר מאשר היום".
מתוך "התמודדות עם אי ודאות" בחיל הנחתים , נובמבר 2005
5. התנהלות האויב בתוך ה-4GW
ישנן 6 נקודות אסטרטגיות, לאויב האיסלמי של ישראל, כדי לקזז את החולשות החומריים הרבים שלו.
(א) האוכלוסייה האיסלמית גדלה והולכת בקצב מהיר יותר, מזו של היהודים.
(ב) העובדה כי האויב חלש יותר מישראל: לא רק שמדינות המערב מעריצים לעתים קרובות את ה"אנדרדוגים", אלא שגם החולשה כשלעצמה היא יתרון מעמיק.
"מי שנלחם נגד החלשים – והמיליציות העיראקיות של הסמרטוטים החלשים מאוד – מפסיד ונאבד. מי שנלחם נגד החלשים והניצולים גם נאבד. להרוג יריב שהוא הרבה יותר חלש ממך זה מיותר ולכן אכזרי. גם לתת ליריב להרוג אותך זה מיותר ומטופש. כפי שמוכיחים אינספור מקרים, שאין כוח צבאי חזק ככל שיהיה, מבלי המוטיבציה היעילה של ה"אסטרטגיה הראשונית" והמלכדת, התוצאה הסופית תיהיה תמיד התפוררות ותבוסה".
מאת מרטין ון קרפלד "למה עיראק תסתיים כמו וייטנאם" (2004)
(ג) הרס פועל כבעל הברית עבור האויבים של ישראל – קל יותר להרוס מאשר לבנות. ישראל חייבת להגן על הכל, בעוד שהאוייבים של ישראל, במיוחד הפלסטינים במחנות הפליטים, מראים את נכונותם לסבול רמת חיים נמוכה, תוך המתנה ארוכה לניצחון.
(ד) הריכוז של ייצור הנפט העולמי במזרח התיכון, מחזק את האוייבים של ישראל ומקרב אותם אל מדינות המערב.
(ה) מגמות דמוגרפיות מצביעות על חולשה גוברת והולכת של ישראל, אל מול אויביה מבית, הפלסטינים. הדמוגרפיה, לעתים קרובות, קובעת יריבויות אתניות. שיעורי הפריון הגבוהים יותר של הפלסטינים, החיים בישראל, מגדילים את היתרון שלהם על היהודים ויכולים, בסופו של דבר, לתת להם רוב אלקטורלי בכנסת.
(ו) הצלחה ישראלית במתקפות נגד חמאס וחיזבאללה, ללא ניצחון סופי עלהם, הביאה ל"מתח דרווין".
מנגנוני הביטחון של ישראל מעמידים שורה של תקיפות איכותיות נגד פעילי הטרור או אלו השואפים לחסל את מדינת ישראל. עם זאת, מבחינה אסטרטגית זה איטי וטיפשי. ניקוי השטח משאיר בשטח את "הטוב ביותר" לקבל סמכות.
"הטוב ביותר" הוא במובן של אלה: המסוגלים לשרוד את ההתקפות, לגייס ולהכשיר מדרגות חדשות של מורדים. ככל שגדלים המאמצים של ישראל להשמיד את ההתקוממות של תאי טרור ואת ההתקרבות המאיימת שלהם לגבולותיה, כך הניצולים הופכים ליותר חסרי רחמים עבור ישראל.
מכאן דפוס הפעולה, הצפוי והמוכר, של גל אלימות עולה כפי שנראה באפגניסטן, בצ'צ'ניה, בעיראק ובתריסר מקומות נוספים – הצלחות של כוחות הביטחון, רגיעה יזומה וזמנית, אשר מביאה להפסקה בפעילות הצבאית, אחריה גל נוסף של פעילות "התנגדות", אך גדול יותר ויעיל יותר, וזאת בתוך שמירה על מסגרת של מלחמה בעצימות נמוכה.
למעשה, ההתעוררות המחודשת של חמאס וחיזבאללה, לאחר מלחמות לא גמורות עד תום עם ישראל, תואמת את התבנית הזאת.
מלחמה שתוגדר צבאית נצחון סופי, מבחינתה של ישראל, חייבת בלכידות חברתית, יחד עם נצחון דיפלומטי וכלכלי.
6. האם יכול האויב לנצח את ישראל?
האסטרטגיה של אויבי ישראל מוגבלת ללחץ באמצעים כלכליים, פעולות טרור והשפעה פוליטית. האויבים של ישראל דוחפים אותה לאחד משני מסלולים:
(א) תמיכה במשא ומתן עם ארגוני הטרור ובעיקר הפלסטינים. האויבים של ישראל מצפים שישראל תרצה לדון מחדש על סדר העדיפויות שלה, כדי שהם יוכלו להשיג את הניצחון המוחלט בזירת הדיפלומטיה והמשא ומתן. כפי שעשו האינדיאנים עם האמריקאים, וכפי שעשתה רומא עם קרתגו. זה נקרא בחוגי האסטרטגיה: "כניעה מצטברת".
(ב) להביא את ישראל לבצע נגדם תקיפות צבאיות, ובכך הם מקבלים הכרה דיפלומטית לאחר השגת סוג של רגיעה. זו הסיבה האסטרטגית למצב של: "משחקי משא ומתן" ביוזמת ארגוני הטרור ואויביה של ישראל.
אויביה של ישראל, מעצם היותם חלשים יותר, למעשה: הם מחפשים להשיג הכרה דיפלומטית דרך משא ומתן, ומפעם לפעם הם משיגים עוד ניצחון והכרה דיפלומטית, גם אם נפגעו בקרב.
מאו טדונג הסביר את הרעיון בדברים שכתב, ב-26 במאי 1939:
"להיות מותקף על ידי האויב זה לא דבר רע, זה דבר טוב. אני חושב שזה רע מבחינתנו: אם אדם, מפלגה פוליטית, צבא או בית ספר לא מותקף על ידי האויב, כי במקרה כזה: זה בהחלט אומר שיש לנו קושי לנצח את האויב. זה טוב אם האויב יתקוף אותנו, משום שזה מוכיח שציירנו קו תיחום ברור בין האויב לבין עצמנו. עדיין עדיף אם האויב יתקוף אותנו בפראות ויצייר אותנו בשחור מוחלט ובלי מידות טובות. זה לא רק מוכיח שציירנו קו גבול ברור בין האויב לבין עצמנו, אלא גם השגנו רבות בעבודתנו".
למעשה, הדרך שישראל תוקפת את האויבים שלה, ללא תגובת נגד מצידם, מלמדת כי האויבים אינם נלחצים לפינה ומוכיחה מנגד: כי הצד הישראלי כן נדחף לפינה ולכן נאלץ לתקוף.
כמובן שיש גם חלקים טקטיים אחרים בחוסר התגובה, הן של ישראל והן של האויבים, אך חוסר התגובה ומלחמה בעצימות נמוכה: משרתות את הצד החלש, על ידי שחיקה של הצד החזק, לאורך הזמן, בתוך מסגרת הלחימה של 4GW.
7. האם יכולה ישראל לנצח את האויב?
נראה כי ברור מי ינצח. ישראל עשויה להמשיך מאה שנה, במידה ובני עמה יהיו בני מזל ומוכשרים, זאת גם במקרה: שאצל האויבים ימשיכו להיות מנהיגים לא מתאימים.
היסטוריונים ואסטרטגים מבינים שתוצאות המלחמה בקרב יהיו, לאורך זמן, מוטלות בספק. סופה של ישראל הוא בלתי נמנע, מבלי ה"אסטרטגיה הראשונית" והבסיסית שחסרה לה ונעלמת ממנה בשנים האחרונות.
מאז עברה ישראל להלחם מול האויב, כרצונו ובעצימות נמוכה, יהיו אשר יהיו האסטרטגיות הגדולות שישראל תשמש או השתמשה בהן, המאמר הזה דן רק בתוצאות, לא בפרטים הספציפיים, והתוצאות כשלעצמן נכשלו.
האסטרטגיה הגדולה, שנוקטת בימים אלה ישראל היא: הימור מהסוג הגבוה והמסוכן ביותר. ההיסטוריה של העמים מוכיחה, כי כאשר לא תופסים ומעריכים נכון את הלחימה בארבע דרגות הכוח שלה, זה מביא להפסדים כואבים לאורך זמן, בתוך עולמות של דימוי: "כוחי בעוצם ידי".
ישראל צריכה לשאול את עצמה ולעלות לדיון ציבורי את השאלות, המכריעות לעתידה הבטוח במדינה ולאורך זמן.
האם כל האסטרטגיה המפוארת של ישראל, לאור ההוכחות ההיסטוריות, יכולה להתגבר על הסיכויים להפסד, המתבטא לאורך השנים והדורות, בתוך מלחמה בעצימות נמוכה, כפי שמוכיחה ההיסטוריה?
האם ישראל, למעשה, לא פועלת ליידיו של האויב, כאשר מאפשרת לו פעולה בעצימות נמוכה, הנוחה לו, כדי להשיג את מטרותיו?
האם אסטרטגיה צבאית, כלכלית ודיפלומטית לבדם, יהיו מפוארים ככל שיהיו, יכולים להאפיל על חוסר פעולה מעשית למען השגת "אסטרטגיה ראשונית", הנמצאת בשורשים של כל אומה, ולהוביל לניצחון מוחלט וברור בקרב?
כפי שאמר פיטר או'טול, כוכב הסרט "לורנס איש ערב":
"שום דבר לא כתוב"
עם זאת זה נראה ברור, כך גם מוכיחה ההיסטוריה של ישראל בעצמה, כל כך הרבה פעמים.
מתוך מבט אל העבר והסתכלות לעתיד לבוא, התוצאה נראת כמו עוד טרגדיה שהולכת לבוא על העם היהודי, עוד חורבן של ישראל, בגלל שנאת חינם, חוסר אחדות והתלכדות סביב ה"אסטרטגיה הראשונית", אשר אין צורך בתיאוריות ובתוכניות כדי להשיגה.
ישראל צריכה לבדוק היטב, כי היא איננה הופכת לאוייבת של עצמה, ומאפשרת לאויבים שלה לנהל מלחמה שבה הם צוברים נקודות בזירות קרב אחרות. כמובן, שאין זה אומר שישראל צריכה לנקוט בפעולות קיצוניות, מתוך רגשות של הלב. ישראל צריכה להבין את מקומה ביושר ובכנות – התבוננות והכרה עצמית הם ערכים יקרים מפז.
המאמר נכתב על מנת להאיר את השיח בעניין האסטרטגיה שבה בוחרת ישראל במלחמה מול אויביה, המאמר שם לדיון את גורלה של המדינה לאור תורת לחימה עיקרית וחשובה. אין במאמר זה כלום מנקיטת עמדה פוליטית כזאת או אחרת.
שר החוץ של איחוד האמירויות, אנואר גרגש, אמר כי איחוד האמירויות אינה עוזבת את תימן, למרות פריסה מחדש של כוחותיה שם.
"רק כדי להיות ברור, איחוד האמירויות ושאר מדינות הקואליציה לא עוזבות את תימן", אמר גרנש על פי ה"וושינגטון פוסט" ביום שני.
"בעוד שאנו פועלים באופן שונה, הנוכחות הצבאית שלנו תישאר. בהתאם לחוק הבינלאומי, נמשיך לייעץ ולסייע לכוחות תימן המקומיים", אמר גרנש.
על המיליציות של החות'ים, המגובות באיראן, לראות את הצעד של איחוד האמירויות: כ"אמצעי בונה אמון ליצירת תנופה חדשה לסיום הסכסוך", הוסיף גרנש
"בעוד איחוד האמירויות נסוגה ופורסת מחדש את כוחותיה בתימן, אנו עושים זאת: באותה הדרך בה התחלנו – בעיניים פקוחות לרווחה", הוא אמר.
אנואר גרגש, שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות
"לא היה ניצחון קל ולא יהיה שלום קל, אבל עכשיו זה הזמן להכפיל את התהליך המדיני", הוסיף שר החוץ של איחוד האמירויות.
מוקדם יותר החודש נמסר, כי איחוד האמירויות תפרוס מחדש ותצמצם את כוחותיה ברחבי תימן, מסיבות אסטרטגיות וטקטיות.
בג'נבה בינתיים, אמר שליח האו"ם, מרטין גריפיתס, כי ניתן להפסיק את המלחמה בתימן, משום שהצדדים הלוחמים עדיין תומכים בעסקת השלום של האו"ם, שנחתמה בשטוקהולם בדצמבר האחרון.
"אני מאמין שהמלחמה הזו בתימן ניתנת לפיתרון בולט", אמר שליח האו"ם לעיתונאים.
"הצדדים ממשיכים להתעקש כי הן רוצים פיתרון פוליטי והפתרון הצבאי אינו זמין. הם נשארים מחויבים להסכם שטוקהולם על כל היבטיו השונים", אמר גריפיתס.
לדבריו, אף על פי שהסכם שטוקהולם נמשך זמן ליישום, הצדדים רואים בו שער, לפתיחת משא ומתן על פיתרון מדיני, והקהילה הבינלאומית תומכת בעסקה.
בתוך כך, נסיך הכתר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, נפגש ביום שלישי עם ראש ממשלת תימן, מעין עבדולמליק סייד, בריאד.
במהלך הפגישה הם סקרו את ההתפתחויות האחרונות של הסכסוך בתימן, ואת המאמצים שהפעילו הצדדים להבטיח את ביטחונה, יציבותה והתפתחותה של תימן.
בפגישה השתתפו גם הנסיך ח'אלד בן סלמאן, סגן שר הביטחון וכן ראש המודיעין הכללי, חאלד אל-חמאידאן, ושגריר סעודיה בתימן.
ייתכן כי ישראל עומדת מאחורי מתקפת המזל"ט, המסתורית של יום חמישי בערב, על בסיס מיליציה, מגובה באיראן, באמירלי שבצפון-מזרח עירק, כך טען העיתון "Al-Jarida" בכווית, תוך שהוא מציין מקור ממשמרות המהפיכה של איראן.
על פי המקור של אל-ג'רידה: ההתקפה על מחסן המיליציה, שהכילה מלאי טילים לטווח קצר ובינוני, כמו גם הותקף מבנה מטה של המיליציה, הנתמכת באיראן, בוצעה לכאורה: על ידי כלי טיס שיצא מבסיס אמריקאי ליד הגבול של סוריה-ירדן-עירק, ככל הנראה: אל-טאנף.
המקור טען כי התוצאות המקדימות של החקירה המשפטית של ממשלת עירק העלו, כי מדובר באותה סוג של תקיפות, שאותן ישראל מבצעת, באופו מחזורי, במהלך ההתקפות שלה בסוריה.
הגורם הסביר: כי הטילים ששימשו להתקפה בעירק תואמים את אלה ששימשו את ישראל בתקיפות שלה בסוריה.
העתון הכוויתי גם טען, כי במהלך ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפייאו, בעירק בחודש מאי, הזהיר פומפאו גורמים עירקים, כי ישראל יכולה לפגוע ב"יעדים איראניים במדינה בכל עת".
גורמים מעירק, ששוחחו עם העיתון הכוויתי, אמרו כי לא סביר, מבחינתה של עיראק, להאשים את ישראל באופן רשמי, זאת מכיוון: כי זה יעמיד את ממשלת עיראק במצב מסובך ויביא לכעס עממי, שידרוש את הארגון מחדש של כוחות צבא עיראק.
אף מדינה או קבוצה לא נטלו אחריות להתקפה, של יום חמישי בלילה, שלפי הדיווחים: נהרג לוחם מיליציה אחד ושניים אחרים נפצעו, שהיו ככל הנראה יועצים איראנים.
סין גינתה בחריפות את הסנקציות, על חברת סחר בנפט סינית, בשל הפרה של הסנקציות האמריקאיות על תעשיית הנפט של איראן.
דוברת משרד החוץ של סין, הואה צ'ונינג, אמרה ביום שלישי: כי סין מתנגדת בתוקף לצעדים העוינים נגד חברת האנרגיה הסינית: Zhuhai Zhenrong Co Ltd.
"אנו מתנגדים להתנהגות הבריונית של ארה"ב, הנוקטת באמצעים חמורים, מדכאת ומטילה סנקציות על חברות ואנשים פרטיים בסין, זאת על בסיס החוק הפנימי של ארה"ב. אנו מתנגדים לזה בתוקף ומוקיעים את זה בחוזקה", אמרה דוברת משרד החוץ הסיני.
ביום שני הודיעה מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפייאו, כי החברה הסינית: "ביצעה ביודעין עסקה משמעותית לרכישה של נפט גולמי מאירן".
"אנו קוראים בתוקף לארה"ב: לתקן באופן מיידי את ההתנהגות הלא נכונה שלה, ולהפסיק להטיל סנקציות בלתי חוקיות על חברות ואנשים פרטיים. סין תנקוט בכל האמצעים הנדרשים: לשמירה נחרצת על הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של חברות ויחידים בסין", כך הבהירה דוברת משרד החוץ הסיני.
Zhuhai Zhenrong היא אחת מחברות הנפט הגדולות, המגובות בסין להובלת נפט גולמי איראני.
על החברה והמנכ"ל שלה, Youmin Li, ייאסר לעסוק בעסקאות מט"ח, בנקאות או רכוש, הנמצאים תחת תחום השיפוט של ארה"ב.
עם זאת, יש לזה, אומנם, חשיפה מועטת, אך חברת הנפט הסינית כבר נמצא תחת סנקציות של ארה"ב, בשל אספקת בנזין לאיראן בשנת 2012.
סוחרי אנרגיה אמרו, כי חברת הסחר הסינית מנותקת במידה רבה מהמערכת הפיננסית של סין, וזאת כדי להגביל את: "פגיעות" הסנקציות על גופים ומערכות בנקאיות אחרות.
עם זאת, הסנקציות עשויות לעורר מתחים חדשים בין ארצות הברית לסין, הכלואות בתוך מלחמת סחר.
סין היא יבואנית הנפט הגדולה ביותר של איראן, ומתנגדת נמרצת לסנקציות של ארה"ב, שעד כה, לא הצליחו לעצור משלוחים של נפט גולמי מאיראן לסין.
זרימת הנפט האיראני לסין נמשכת מאז חודש מאי, למרות שממשל טראמפ עצר את הויתורים, שאיפשרו לשמונה מדינות להמשיך לקנות נפט מאירן.
בחודש שעבר קיבלה סין את משלוח הנפט הראשון שלה, מאז שממשל טראמפ דחה את הפטורים לשמונה מדינות, על יבוא נפט איראני.
לחברה הסינית, Zhuhai Zhenrong, יש קשרים חזקים עם איראן, ויותר מ- 60% מהמסחר של סין עם איראן מתנהל על ידה, כך על פי אתר האינטרנט של חברת הנפט הסינית.
החברה הסינית מקיימת קשרי מסחר עם איראן כבר 25 שנה. כעת, היא חברת הנפט הראשונה שעומדת בפני סנקציות של ארה"ב, מאז דחתה ארה"ב את הפטורים על יבוא נפט איראני.
בשנת 2012, כשממשל אובמה הטיל סנקציות על החברה הסינית, אמר המנכ"ל, ג'וחאי ז'רונג: שהיא תמשיך לייבא נפט גולמי מאירן, וכי הסנקציות לא ישפיעו עליה, מכיוון שיש לה מעט מאוד עסקים עם ארה"ב.
חברת הנפט הסינית מצטרפת למספר יצרניות אלומיניום בסין, אשר לאחרונה הוטלו עלהן סנקציות, מצידה של ארה"ב, בשל סחר עם איראן.
שגרירות סין בארה"ב, אף היא, דחתה את החלטת ארה"ב להטיל סנקציות על החברה הסינית.
"סין מתנגדת בתוקף לארה"ב, על הטלת סנקציות חד צדדיות, ומה שנקרא: 'סמכות שיפוט ארוכת זרועות' על סין ועל מדינות אחרות, המבקשות לקיים את החוק המקומי שלהן", כך אמר דובר השגרירות של סין בארה"ב.
"אנו מפצירים בארה"ב לתקן מייד את העוולה שלה, ולכבד ברצינות את הזכויות ואת האינטרסים המשפטיים, של הצדדים האחרים", הוסיף הדובר הסיני.
באוגוסט שעבר, חוקקה ארה"ב מחדש את הסנקציות המשניות שלה נגד מוצרי פלדה ואלומיניום של איראן, זהב ומתכות יקרות, גרפיט ופחם, על מנת לחנוק את זרמי ההכנסה החיוניים של איראן.
סין דחתה את הסנקציות ואמרה, כי שיתוף הפעולה של סין עם איראן על פי החוק הבינלאומי: הוא לגיטמי וצריך "לכבד אותו".
שתי המעצמות הכלכליות, ארה"ב וסין, כלואות בתוך מלחמת סחר הולכת ומתגברת מאז השנה שעברה, שבה הוטלו תעריפי מכס גבוהים על סחורות, המיובאות לארה"ב מסין, בשווי של מאות מיליארדי דולרים.
"הסלמה נוספת בתעריפי ארה"ב על סחורות סיניות עשויה להאט, הרבה יותר, את הצמיחה הכלכלית העולמית, וכן לעודד את שיתוף הפעולה בין איראן לסין", כך נמסר בהצרה של "בנק אוף אמריקה" בחודש יוני.
על פי פרסום ב-"Bloomberg": מכליות פורקות מיליוני חביות נפט איראני, למכלי אחסון בנמלים סינים, ויוצרות מצבור של נפט גולמי, המחכה לשימושה של סין, היבואנית הגדולה בעולם של נפט גולמי.
חודשיים וחצי לאחר שהבית הלבן אסר על רכישת נפט איראני, ממשיך הנפט הגולמי של איראן להישלח לסין, ושם מאחסנים אותו למה שמכונה: "אחסון מלוכד", כך דיווחה חברת הנתונים הפיננסים.
הנפט הגולמי, המאוחסן בנמלים של סין, אינו מוטל עליו המכס המקומי, ולכן אינו מופיע בנתוני היבוא של המדינה, ובכך אינו בהכרח מפר את הסנקציות של ארה"ב, הוסיף הדיווח.
הדיווח של "Bloomberg" הוסיף, כי לפחות עשרה מכליות גדולות של נפט גולמי ושתי ספינות קטנות יותר, הנמצאות בבעלות חברת הנפט הלאומית של איראן, משייטות לעבר סין או משייטות בסמוך לחופי הים שלה.
על פי הדיווח, למכליות יש יכולת נשיאה משולבת של למעלה מ-20 מיליון חביות נפט.
פשט – רמז – דרש – סוד 