ניתן להבחין בבירור כי תרגום מדיניות החוץ של מדינות המערב היא מבודדת ומרוכזת כלפי פנימה. נראה כי המטרה הלא-מוצהרת של ארה"ב ובריטניה היא להחזיק בנתח מהעוגה הכלכלית העולמית על ידי הצדקה של "הקליפה הלאומנית", וזאת על ידי הסתמכות על הביקוש המקומי והסכמי סחר דו-צדדיים כדי לצעוד קדימה.
לעומת זאת, סין ורוסיה מבקשות להרחיב את ההשפעה הגלובלית שלהן על ידי חיבוק שאר העולם בעזרת הסכמי סחר רב צדדים (בתנאים שלהן, כמובן), ובכך זוכות בכוח השפעה גם במדינות שהן בנות ברית טבעיות של ארה"ב ובריטניה.

אז איזו מדיניות סביר יותר ותניב תוצאות חיובית בטווח הארוך? קשה לראות כי המודל של ארה"ב ובריטניה ינצח בעולם בו כלכלות מתפתחות מחפשות את החיבוק של הכלכלות הגדולות ומוכנות לוותר גם על סוג של ריבונות מסוימת בתהליך למען זכייה בנתח כלכלי של העוגה הגלובלית, שמחולקת מחדש בימים אלה.
זו אחת הסיבות כי סין צוברת משיכה רבה. זה למעשה החל בהלוואות גבוהות שהוענקו לכלכלות העניות בעולם, למדינות המחזיקות ברשותן משאבי טבע ונכסים חשובים. סין העניקה את ההלוואות בידיעה שאין לאותן מדינות שום יכולת משמעותית להחזיר אי פעם את החוב, חוב שבמקרים מסוימים מגיע לעשרות מיליארדי דולרים – סין הלוותה להם את הכסף בידיעה שהוא לעולם לא יוחזר.
כאשר המדינות שלקחו את הלוואה שהעניקה להן סין ובאופן צפוי לא היו מסוגלות לפרוע את החוב, סין החלה לדרוש מהן במקום החוב את השליטה במשאבי הטבע ובנוסף, תבעה מהן את זכות הבעלות על נכסים לאומיים אסטרטגיים (כמו תחנות כוח וכבישי אגרה) שהיא בעצמה מימנה בהלוואה.

איש לא הכריח את המדינות הללו לקבל את הסיוע של סין, אך האמת היא, שלרבות מהמדינות הללו יש מעט מאוד אפשרויות מימון, שכן הן נוטות להיות מוגדרות בסיכון אשראי גבוה, ומעטות ממדינות המערב אם בכלל יסכימו להעניק להן את הכסף הדרוש להן.
יחד עם זאת, ישנם מעט מדי דולרים זמינים במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים בכדי לעמוד בטריליוני הדולרים, הדרושים בעלויות פיתוח התשתיות שנחוצות למדינות המתפתחות. סין, למעשה, הגיעה עם מודל הפיתוח שלה בדיוק בזמן הנכון ועם המשאבים הנכונים בכדי לענות על צרכים אלו.
מסיבות אלה, נראה שברור כי ככל שמדינות המערב ימשיכו לסגת מהבמה העולמית מתוך אמונה שגויה כי הן "ימציאו" מחדש את הסדר העולמי בסופו של התהליך, הן, במקום זאת, מתכנסות פנימה לתוך הלאומיות ומפסידות את כוח ההשפעה שנותר להן בפיתוח הסדר העולמי החדש.

