לאחר שנראה כי ארה"ב שוקלת מחדש את ההרחבת הויתורים בסנקציות, כדי להימנע מהטלת סנקציות על מדינות צד שלישי, בנושא מתקני הגרעין באיראן, ארה"ב החלה בהפעלת לחץ אישי על שר החוץ של האיראני.
משרד האוצר האמריקאי הטיל סנקציות על שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, לאחר שאיים לעשות כך במשך מספר חודשים.
זריף הוא מבקר קולני ופומבי, מצידה של איראן, נגד המדיניות של ארה"ב.
משרד האוצר האמריקאי הודיע על הסנקציות ביום רביעי, והמהלך מגיע בזמן קריטי ליחסי ארה"ב עם איראן, כאשר ארה"ב מארגנת קואליציה למשימה, אשר תגן על נתיבי מים חופשיים במפרץ הפרסי כנגד ה"תוקפנות האיראנית".
"זריף מיישם את סדר היום הפזיז של המנהיג העליון של איראן, והוא הדובר העיקרי של המשטר ברחבי העולם. ארצות הברית שולחת מסר ברור לאיראן שהתנהגות האחרונה שלה אינה מקובלת לחלוטין".
במצב הנוכחי, הסנקציות נגד שר החוץ האיראני עשויות לסגור לצמיתות את הדלת הדיפלומטית, ולחזק את האמונה של איראן כי ארצות הברית: "אינה מחפשת דיאלוג", כפי שאמר דובר משרד החוץ של איראן ביום שני.
אכן, בכיר בממשל טראמפ אמר לרויטרס, כי ארה"ב אינה רואה בזריף נקודת קשר ראשונית לדיונים פוטנציאליים על הגרעין האיראני, והיא מעוניינת לדבר עם מישהו שהוא: "מקבל החלטות משמעותי".
זריף בתגובה דחה את ההשלכות הדיפלומטיות ואמר, כי אין סיכוי שהסנקציות יטרידו אותו, מכיוון כי מלכתחילה: "אין לו שום רכוש או אינטרסים מחוץ לאירן".
"תודה שהחשבתם אותי כאיום כה גדול על סדר היום שלכם", צייץ זריף.
בתוך כך, גורמים רשמיים אמרו כי ארה"ב פתוחה ומוכנה לדיאלוג, אך לא לפני שאיראן תעמוד ברשימה של דרישות.
איראן מצידה אמרה כי היא מוכנה למשא ומתן, אבל רק על בסיס שווה וללא איומים ואולטימטומים של ארה"ב.
ארצות הברית תעזוב ביום שישי רשמית את ההסכם לפירוק נשק גרעיני לטווח בינוני (INF), תוך הדגשה של החששות מפתיחת מרוץ חימוש חדש בין רוסיה לארצות הברית.
במידה והסכם ה-INF אכן יבוטל, 32 שנה של מאמץ, ללא הפצה גרעינית, ילכו ויתהפכו.
אמנת INF, משנת 1987, אילצה את ארצות הברית ורוסיה (אז ברית המועצות) להיפטר מכמעט 2,700 סוגי נשק קונבנציונלי וגרעיני לטווח של בין 500 עד 5500 ק"מ.
ארצות הברית ונאט"ו האשימו את רוסיה בהפרת האמנה, באמצעות טילי השיוט יבשה יבשה שלה, 9M729/SSC-8, שלדברי ארה"ב ונאט"ו מפרים את אמנת ה-INF.
רוסיה טוענת כי הטילים עומדים במגבלות של ה-INF, והם בטווח מירבי של עד 480 ק"מ. אולם קשה לאמת זאת.
במקביל, רוסיה האשימה את ארצות הברית בהפרה של אמנת ה-INF, בכך שהיא בונה מערכות הגנה מפני טילים של ברית נאט"ו ברומניה.
מומחי אי הפצה טוענים כי ארצות הברית עומדת בדרישות אמנת ה-INF, בעוד שרוסיה לא עומדת בדרישות האמנה.
"אני חושב שבהתחשב בהפרה הבוטה של רוסיה את ההסכם, נסיגה היא צעד מוצדק, אבל זה לא אותו דבר כמו לומר שזה צעד חכם או זהיר", כך אמר קינגסטון רייף, מנהל מדיניות הפירוק מנשק והפחתת איומים של האיחוד לבקרת נשק.
"ממשל טראמפ פרש מהאמנה בפזיזות – ללא שום תכנית ברת קיימא, כדי למנוע מרוסיה לפתח עוד ועוד סוגים של טילים בלתי חוקיים, וללא שום תוכנית לנסות ולהמנע ממרוץ טילים אירופאי חדש", הוסיף רייף.
למעשה, נראה שארצות הברית מתכוונת לפתח שלושה כלי נשק חדשים, שכולם יעברו על מגבלות הטווח שנקבעו על ידי אמנת ה-INF.
משרד ההגנה האמריקאי כבר ביקש 96 מיליון דולר לשנת התקציב של שנת 2020, כדי לממן פיתוח שלוש מערכות של טילי שיוט וטילים בליסטיים חדשים – כולם כלי נשק קונבנציונליים, אשר אינם מפותחים בכדי להיות גרעיניים.
ראוי לציין, כי ארצות הברית טוענת שהטילים 9M729/SSC-8, של רוסיה, הם בעלי יכולת גרעינית – אישום שרוסיה מכחישה.
כל זה מציב את הביטחון העולמי בעמדה מסוכנת: צפון קוריאה יורה טילים בשבועות האחרונים, רוסיה סימנה שהיא תעזוב את אמנת ה-INF ברגע שארצות הברית תעשה זאת, ואיראן החלה להתרחק מהגבלות שנקבעו על ידי עסקת הגרעין.
על פי הדיווחים, ארה"ב צפויה להאריך את הויתורים על הסנקציות, המאפשרות למדינות החתומות על הסכם הגרעין עם איראן, להמשיך את שיתוף הפעולה בנושא הגרעין האיראני, במהלך שהפך למכה קשה עבור הנצים בבית הלבן.
שישה נציגים רשמיים מהבית הלבן סיפרו ל"וושינגטון פוסט", ביום שלישי, כי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בפגישה בחדר הסגלגל שהתקיימה שבוע שעבר, התייצב לצידו של שר האוצר האמריקאי, סטיבן מנוחין, שגיבש את חידוש הויתורים על הסנקציות.
משרד החוץ האמריקאי עצר לאחרונה את הויתורים על הסנקציות, בחודש מאי, והחידוש הצפוי בויתורים על הסנקציות, תעניק עבור חמישה פרויקטים בתוכנית הגרעין של איראן, 90 יום נוספים של חסינות.
עוד אמרו הגורמים כי מנוחין גבר על ההתנגדויות של מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפאו, והיועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון – שני תומכים נמרצים להפעלת לחץ כלכלי ופעולה קשה נגד איראן.
שר האוצר האמריקאי טען בפני טראמפ, כי אם לא יאריכו שוב את הויתורים על הסנקציות כנדרש בחוק עד 1 באוגוסט, ארצות הברית תאלץ להטיל סנקציות על חברות רוסיות, סיניות ואירופיות, אשר מעורבות בפרויקטים בתוך איראן במסגרת הסכם הגרעין משנת 2015.
חמש תוכניות הגרעין של איראן כוללות: עבודות בכור המים הכבדים באראק, הסבת מתקן ההעשרה של פורדוב, וכן חילופי דלק בתחנת הכוח הגרעינית של בושהר וכור המחקר בטהראן, כך דווח ב"וושינגטון פוסט".
עם זאת, העיתון גם ציטט גורם בכיר בממשל טראמפ באומרו שמטרת ארה"ב לבטל את הוויתורים עדיין נותרה.
"עדיין יש לנו מטרה לסיים את הוויתורים האלה. ניתן לבטל את הויתורים האלה בכל עת, כפי שמתחייב על פי ההתפתחויות עם איראן, אבל בגלל החששות הלגיטימיים של משרד האוצר, החלטנו להאריך אותם [את הויתורים] לעת עתה".
נשיא איגוד בקרת הנשק, דריל קימבל, אמר שיש לשמור על הפרויקטים הגרעיניים של איראן במסגרת הנוכחית בשל הערך הפנימי שלהם, וזאת מכיוון שמסע "הלחץ המקסימלי" של טראמפ נגד איראן לא יעבוד בכל מקרה.
"זהו האינטרס הביטחוני הלאומי והבינלאומי של ארה"ב להאריך את הוויתורים [על הסנקציות], כדי לאפשר לפרויקטים הללו, שנועדו להפוך את תוכניות הגרעין של איראן ליותר עמידות בפני הפצה", כך אמר קימבל.
אנליסטים סבורים, כי הקרע בבית הלבן בנושא המדיניות לגבי איראן התרחב עוד יותר, וזהו הגורם העיקרי לאותות המעורבים של טראמפ, שלעתים קרובות עוברות בין רטוריקה לוחמנית לבין פתיחות לגבי איראן.
מציע לעצמנו לא לתלות מבטנו ומבטחנו בפוליטיקאים עם כיפה ובלי כיפה ובטח לא כיפת ברזל, שעה אחריי הבחירות צריך לשלוח את כולם להתרת נדרים.
אל לנו להשען על הבטחות שווא, חברים יקרים, מובטחים אנו שעוד לא אלמן ישראל, ויש עוד בינינו חקרי לב, המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת, שתאחה כל הקרעים במדינתנו הנבוכה ומפי הניסיון למדנו, שדווקא האנשים האלו יושבים להם בקרן זויות ושומעים אין להם.
הגיע הזמן להגן על התרבות העתיקה שלנו, בת התפתחות של משך אלפים שנה, שמלפני חורבן ארצנו ולגלותה ולנקותה מתחת הערמות שנצטברו עליה במשך שנות גלותנו, ובפרט מעבר שבעים שנותינו בארצנו, על ידי ממשלות מימין ושמאל והאומות בעוכריינו לרבות משטרים "ציונים", אשר שינו את צביון מהותנו. יש לעשות זאת על מנת שיוכר בנו אופיינו היהודי הטהור כמו שהיה באותו הזמן.
מזה יצמח לנו תועלת הכי חשובה, כי נוכל למצוא דרך, איך לקשר את ההווה הגלותי שלנו עם התקופה המזהירה ההיא ונפטור מלרעות עצמנו בכרמים זרים, ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו, גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקיבלה מבחוץ, (ההתקשרות לאומות העולם ותרבותם).
כאמור, עולם זה אין עוד מעשיר אותנו כלל, והמציאות מרה מאד. והתקוה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש (כפי שמעט כאן מבקשים)לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להשיג זאת.
אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם ולא להדמות ולהיטמע בהם.
הגיע הזמן לצדק חברתי אף אחד מהפוליקאים לא מסוגל להוציא מפיו משפט אחד פשוט: "ואהבת לרעך כמוך".
צדק חברתי ולא מפלגתי צר. חברה שיוויונית על כל פנים שכולנו לה זכאים מתוקף הטבע בעצמו.
בתמצית דבריי אלה בריא לומר, כי שלום ישראל תלוי בשלום העולם כולו ואינני מדבר על דת, עוד הרבה לפניי דברים של חזון חברתי ואידאל שקטן וגדול שווים הם.
רוסיה ואיראן מעמיקות את קשריהן הצבאיים במזרח התיכון, באתגר משותף לתפיסת ההגמוניה האמריקאית.
משרד ההגנה של רוסיה והסגל הכללי של כוחות צבא איראן חתמו על מזכר הבנות, המבקש להרחיב את הקשרים הצבאיים בין המדינות.
הסכם ההבנות נחתם ביום שני, במהלך ביקורו של מפקד חיל הים האיראני, חוסיין חנזאדי, בסנט פטרסבורג, רוסיה, בביקור שנמשך 3 יממות.
"זהו מזכר ההבנות הראשון מסוגו, והוא עשוי להיחשב כנקודת מפנה ביחסים של איראן ורוסיה, כדי להתקדם במסלול ההגנה", כך אמר מפקד חיל הים האיראני.
"צפוי להתקיים בקרוב, באוקיאנוס ההודי, תרגיל [צבאי] משותף של רוסיה ואיראן. יתכן והתרגיל יתקיים בחלק הצפוני של האוקיאנוס ההודי, כולל במיצרי הורמוז", הוסיף חנזאדי.
למרות כי התזכיר אינו מחייב משפטית ואינו מכביד על אף אחד מהצדדים, לגבי ההתחייבות לבעלות ברית אחרות, התזכיר חשוב לפחות בשתי דרכים:
תזמון – בתוך הדיווחים הרבים על מתחים הולכים ומתגברים בסוריה, בין הכוחות הרוסיים לכוחות פרו-איראניים, התזכיר מעביר איתות חשוב, שבלי קשר לחילוקי הדעות בינהן, רוסיה וגם איראן הבינו את השותפות הפוליטית והצבאית שלהן, וכעת הן מבקשות להקרין את השותפות החוצה בגלוי לעולם, במיוחד בתחום הביטחון הימי.
תחושת הגנה לאיראן – כאשר המתיחות בין איראן לארצות הברית ובנות בריתה נמצאת בעלייה, שיתוף פעולה של איראן עם רוסיה על ביטחון קו החוף שלה, עשוי לספק לאיראן תחושת ביטחון ובמקביל להוות גורם הרתעה על ארה"ב ובנות בריתה.
בעוד שהתזכיר עצמו, נכון לעכשיו, הוא בעל משמעות מבצעית מועטה ומשמש בעיקר כמחווה פוליטית, מה שעשוי לבוא בשלב הבא הוא: ברית דו צדדית להגנה מפני תקיפה אמריקאית אפשרית על איראן.
ישנם הרואים את הגרסה של תזכיר ההבנות בין רוסיה לאיראן, בדומה לאסטרטגיית "נשק הכחשת שטח" (A2/ AD), המשמשת את סין כדי לנסות ולהרחיק את ארצות הברית ממערב האוקיאנוס השקט.
במסלול מקביל, ביום שבו רוסיה חתמה על תזכיר ההבנות עם איראן, כלי התקשורת ברוסיה דיווחו, כי מוסקבה העבירה לאו"ם את רעיון שלה לביטחון במפרץ.
התפיסה שהוצגה על ידי משרד החוץ הרוסי ב-23 ביולי, היא באופן דרמתי "אסטרטגיית A2/AD", אשר בין היתר מבקשת לסכל את מה שרוסיה תופסת: כ"מדיניות הרסנית של מעצמות חיצוניות במפרץ, ובמזרח התיכון בפרט".
בעוד שישנם כאלה הספקנים לגבי התכנים וההצלחה האולטימטיבית של התוכנית המשותפת, הנרקמת בין איראן ורוסיה, המאמינים טוענים מנגד, כי בשל התמורות הצפויות להתרחש במזרח התיכון, התוכנית עלולה להצליח ולהוות נקודה הרתעה חדשה על מדינות המערב.
"המדינות במזרח התיכון צריכות להיות יותר זהירות, לגבי קיום עצות [מדינות] המערב", כך אמר שגריר רוסיה לשעבר בערב הסעודית, אנדריי בקלנוב, בראיון לעיתון "commmersant".
בקלנוב, שסייע בפיתוח הרעיון, מאמין שהתוכנית הרוסית בגרסה שלה למזרח התיכון, בשיתוף הארגון לביטחון ושיתוף פעולה האירופאי, היא בעלת סיכויים טובים יותר כיום, מאשר בשנות התשעים, שבהן רוסיה העלתה לראשונה את הרעיון.
"אנו מקווים כי המדינות האזוריות אליהן אנו פונים בהצעתנו, למדו בעצמן שכבר בעבר היו צריכות לאמץ הצעות רוסיות, באופן נמרץ יותר, בכדי להימנע ממלחמה וכאוס," כך אמר שגריר רוסיה לשעבר בערב הסעודית.
בנוסף, נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמור לבקר בסעודיה בחודש אוקטובר. בעניין זה, נראה כי תפיסת הביטחון של רוסיה במפרץ היא חלק מהמאמצים שלה לקבוע את סדר היום במפרץ ובמזרח התיכון בפרט.
במקביל, ההתנהלות של רוסיה ואיראן מבקשת להציב את רוסיה, כשחקנית מרכזית ומשמעותית יותר בענייני ביטחון במפרץ, על חשבון מעמדה של ארה"ב.
כתוצאה מהעובדה שהנוכחות הצבאית של רוסיה באזור קטנה בהרבה מזו של ארצות הברית, רוסיה עשויה להמשיך להסתמך על הדיפלומטיה שלה, ולקדם רעיונות שנועדו להיראות מושכים יותר בעבור האזור, מאשר אלו שתציג ארה"ב.
מנהיג עסקי אמר: כי איראן מחפשת נתח גדול יותר בשוק הבניה המשגשג במדינה השכנה, זאת בזמן שעיראק מיישמת תוכניות גדולות, כדי לבנות מחדש אזורים שנהרסו בשנות המלחמה נגד פעילי דאע"ש.
"לאחר התבוסה של דאעש: תהליך השחזור של עיראק החל, וכעת המדינה זקוקה לבנייה של יחידות גשרים, בניינים ומבני תעשייה שלא היו מעולם", כך אמר חמיד חוסייני, המשמש כמזכ"ל לשכת הסחר המשותפת איראן-עיראק, ביום שלישי.
לפועלים וחברות מאיראן יהיה יתרון תחרותי בעיראק, לאור האיכות הגבוהה והמחיר הנמוך של חומרי הבנייה שהם מביאים מאיראן למדינה השכנה, הוסיף חוסייני.
עם זאת, הוא אמר כי הסנקציות, אשר הוטלו מצידה של ארה"ב על איראן, מקשים על קבלנים מאיראן להפקיד בטחונות, הדרושים להם לזכייה במכרזים בעיראק.
הדיור מהווה כ-30% מתחום הבנייה בעיראק, והמדינה צריכה לבנות יותר משני מיליון יחידות דיור חדשות, על מנת לשקם ערים ועיירות, שנהרסו כתוצאה מהלחימה נגד דאע"ש, בחמש השנים האחרונות, כך הדגיש איש עסקים הבכיר.
הייצוא של איראן לעיראק גדל באופן מהיר, במיוחד לאחר שארצות הברית הטילה, בחודש נובמבר אשתקד, סנקציות כלכליות על איראן וגרמה לירידה בערך המטבע הלאומי האיראני, ריאל.
הרשויות באיראן העריכו את הערך הכולל של היצוא השנתי לעיראק, בסחורות ושירותים, על כמעט 13 מיליארד דולר בחודש מרץ השנה.
על פי ההערכות, קבלנים מאיראן קיבלו פרויקטים בשווי של יותר מ -4 מיליארד דולר, בענפי הבנייה והתעשייה בעיראק, כחלק מהמאמצים להשיג יעד של יצוא איראני, העומד על 20 מיליארד דולר למדינה השכנה, עד חודש מרץ בשנה הבא.
פרק חדש ביחסים בין סעודיה לסין נכתב במהלך הביקור האחרון של הנהגת סעודיה בסין, כך על פי דבריו של הסולטאן המופתי, סגן מושל מחלקת השקעות ופיתוח של רשות ההשקעות בערב הסעודית (SAGIA).
בראיון בלעדי ל- Arab News הוא אמר:
"ראינו צמיחה עצומה של חברות סיניות בסעודיה. הייתה עלייה של 100% בכניסה לשוק הסעודי, במהלך המחצית הראשונה של שנת 2019, לעומת השנה שעברה".
לאחר ביקורה, ביום חמישי שעבר, של המשלחת הסינית אצל רשות ההשקעות הכללית בערב הסעודית, הסביר המופתי כיצד סעודיה וסין חולקות שותפות אסטרטגית:
"יש הרבה דברים משותפים בינינו. בתור כלכלות G-20: נהנינו מיחסי סחר ארוכים ואנחנו גדלים עם היוזמות המעניינות שלנו – לערב הסעודית יש את חזון שנת 2030, ולסין יש את יוזמת חגורה אחת, דרך אחת".
"יש הרבה הזדמנויות במגזרים אסטרטגיים, כתוצאה מחזון שנת 2030. יוזמת חגורה אחת, דרך אחת – סוללת את הדרך בשביל סין להיכנס לכלכלה הסעודית, ובמקביל להרבה חברות סיניות תיהיה את המומחיות הרלוונטית לתוכניות שלנו", הוא הוסיף.
"מגזרים אלו כוללים את המגזרים הפטרוכימיים, ייצור, יכולת הכרייה והאנרגיה המתחדשת, שבהם יש לחברות סיניות הרבה כישורים להביא לערב הסעודית", הסביר המופתי מסעודיה.
סגן מושל ההשקעות הסעודי גם אמר, כי מיזוג היוזמות בין סעודיה לסין יעצים את מערכת היחסים בין שתי המדינות.
המופתי דיבר על פתיחת משרד עבור "רשות ההשקעות הסעודית" בסין:
"תהליך האישור כבר נעשה. [אולם] אנחנו לא מחכים לפתיחה הפיזית, משום כי כבר יש לנו צוות שמעורב באופן פעיל בשיווק [בסין]".
לברית המתהדקת של רוסיה וטורקיה בתחומי ההגנה והאנרגיה, תהיה השפעה ארוכת טווח על המזרח התיכון וישראל.
התחזקות הקשרים בין רוסיה לטורקיה מגיעה בעקבות הרכישה הטורקית של מערכת ההגנה האווירית S-400 מרוסיה, ופיתוח צינור "טורק-סטרים", המשתרע על פני הים השחור מרוסיה לטורקיה.
ככל שהיחסים בין טורקיה ורוסיה מתחזקים, הם בהכרח גם מתקרבים במאמצים לשים קץ לסכסוך בסוריה, כמו גם לנושאים אזוריים ובינלאומיים אחרים.
הצעדים שאותם מבצעת לאחרונה טורקיה, מרחיקים אותה מהברית המסורתית עם ארה"ב. כעת, נראה שטורקיה עוסקת עם רוסיה בבניית ברית חדשה, בשיתוף של בנות ברית אחרות, לדוגמה: ברית טורקיה-קטאר-רוסיה-איראן, שבה המדינות חולקות אינטרסים משותפים.
בטווח הארוך, עשוי להיווצר איום משמעותי יותר על ארה"ב ומדינות המערב מהברית החדשה, שאותה רוקומות רוסיה וטורקיה, על ידי התקרבות הברית לצידן של מדינות עוצמתיות נוספות כמו: הודו או סין, פקיסטן, ושחקניות אחרות במזרח הרחוק (לדוגמה: צפון קוריאה), אשר כולן מבקשות לאתגר את ארה"ב.
למהלכים האחרונים של רוסיה וטורקיה ישנם גם השלכות ארוכות טווח על ישראל, מכיוון שישראל היא בעלת ברית קרובה של ארה"ב ומתנגדת לכוח הגובר של איראן במזרח התיכון.
בנוסף, היחסים הטובים שמהם נהנו ישראל וטורקיה הוחמצו, באמצע שנות ה-2000, תחת הממשל הנוכחי של שלטון ארודאן בטורקיה. בתוך כל זאת, רוסיה וישראל נהנות כיום ממערכות יחסים טובות.
אולם, מה יקרה אם האינטרסים של המדינות לא יתתאחדו במקומות כמו סוריה, שם כבר קיימים מתחים?
כמה כותרות אחרונות מייצגות את הברית הנרקמת ומתחזקת בין רוסיה לטורקיה:
ב"אינטרס הלאומי" פורסם: שטורקיה אגרה חלקי F-16, לפני שרכשה את מערכות ההגנה S-400, מתוך ידיעה שיחסים שלה עם ארה"ב יפגעו.
רוסיה החזירה, לאחרונה, כניסה למדינה ללא ויזה עבור אזרחי טורקיה.
רוסיה וטורקיה דנות בייצור משותף של מטוסים ומסוקים אזרחיים.
ב- Tass News פורסם: כי יתכן שרוסיה וטורקיה יחלו בקידוחים משותפים לחיפוש אנרגיה בים התיכון.
די ברור, ברית ההגנה והאנרגיה הצומחת ומתפחת בין רוסיה וטורקיה מהווה אתגר חדש לישראל, בנושא האינטרסים שלה על נקודות האנרגיה בים התיכון, וכן ביחסי הגנה שלה עם מדינות אחרות.
השפעתה של הברית, אשר יוזמות רוסיה וטורקיה, היא עדיין בחיתוליה, אך על ישראל ושכנותיה הידידות במזרח התיכון לקחת ברצינות, רבה יותר, את הסכמי ההגנה בינהן ולחזק את הקידוחים המשותפים שלהן, כדי לחפש אנרגיה בים התיכון, זאת מכיוון: שיחסי הכוחות הולכים ומשתנים בעולם ובמזרח התיכון בפרט.
כחלק מהמחויבות של מצרים לסייע ליבשת אפריקה בתהליך הפיתוח שלה, מצרים החלה ביישום תחנות כוח סולאריות בשבע מדינות באפריקה, פרויקט שהיא מקווה לסיים עד מרץ 2020.
"הארגון הערבי לתיעוש" (AOI), אחד הארגונים התעשייתיים הגדולים במצרים, יקים תחנות כוח סולאריות באוגנדה, קונגו, טנזניה, אריתריאה, סומליה ודרום סודן, בהספקים של בין 2 ל-4 מגה וואט, כך על פי התקשורת המצרית.
תחנות האנרגיה הסולארית ישמשו עבור תאורה והתפלה, וימומנו באמצעות מענק מצרי בשווי 12 מיליון דולר, כך אמר מוחמד אל חייט, מנהל רשות האנרגיה המתחדשת של מצרים.
מצרים, אשר כבר בונה את אחד הפרויקטים הגדולים והשאפתניים בעולם בתחום האנרגיה הסולארית, מבצעת את פעולות היישום והאספקה, בשיתוף עם משרד הייצור הצבאי שלה – בשבע מדינות בהן היא זיהתה את אזורי העדיפות שלה, ליישום תחנות כוח סולאריות.
מצרים החליטה לאתר ולעצב כל תחנה, לבצע עבודות התקנה, בניה ותפעול, הסביר אל חייט.
"הארגון הערבי לתיעוש" תכנן והקים יותר ממאה תחנות כוח סולאריות, עם יכולות שונות ברחבי מצרים, כבר החל משנת 2013.
בנוסף, "הארגון הערבי לתיעוש", ארגון מבוסס צבא, גילה עניין בפרויקטים של תעשייה הכוללים: מתקנים לטיהור מי שתייה, מתקנים להתפלה של מי ים ומתקנים לטיהור מי שפכים.
החלטתה של מצרים להקים תחנות כוח סולאריות, בשבע מדינות אפריקה, מיועדת במידה רבה: לשיפור ביצועי האנרגיה המתחדשת של אותן מדינות.
יבשת אפריקה נקלעה לתקופות קשות בעקבות מחסור בכוח אנרגיה. הפסקות חשמל, יזומות ולא יזומות בתדירות גבוהה, גבו מחיר מעסקים וצרכנים מקומיים.
ההערכה היא שבאזור סאהל – סנגל, ניגריה, מאוריטניה, מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, צ'אד, סודן ואריתריאה, כ -64% מהאוכלוסייה חיים ללא חשמל, מה שמפריע להתפתחות כלכלית וחברתית במדינות אלה.
על פי הערכות: העוני באפריקה, הנוצר כתוצאה מבעיות אנרגיה, עולה ביבשת בין 2% ל-4% בתמ"ג השנתי, כך מציינים נתונים של הבנק לפיתוח אפריקה (AfDB).
בנתיים, החלה יוזמה שתרתום את המשאב הסולארי החריג של אזור הסאהל. היוזמה המוכרת כ"יוזמת המדבר לאנרגיה", מובלת על ידי הבנק לפיתוח אפריקה ושותפים נוספים, ונועדה להפוך את המדבריות של אפריקה למקורות אנרגיה חדשים.
אזור הסאהל הוא אזור צחיח למחצה, בקצה הדרומי של מדבר סהרה, המשתרע על פני יבשת אפריקה – מסנגל במערב ועד אתיופיה במזרח.
התוכנית להפוך את המדבר לאנרגיה הודגשה לראשונה ביוני 2018, כאשר הבנק לפיתוח אפריקה, קרן האקלים הירוק, וקרן ההשקעות Africa50, חתמו על מכתב כוונות בשולי הישיבות השנתיות של הבנק האפריקאי.
נשיא הבנק לפיתוח אפריקה לשעבר, אקינווומי אדסינה, ציין כי יחד עם השקעה מהמגזר הפרטי, היוזמה עשויה, בסופו של דבר, להפוך את המדבר האפריקאי לאזור הכוח הסולארי הגדול בעולם.
"יוזמת המדבר לאנרגיה" תסייע למדינות מתפתחות להסתגל לשינויי אקלים ולהפחתה בנזקי ההתחממות הגלובלית, תיצור גם תעסוקה ותמשוך מעורבות של המגזר הפרטי להשקעות באנרגיה מתחדשת באזור.
חשמל יהפוך זול יותר עבור משקי בית, וכן אנשים יעברו ממקורות אנרגיה לא בטוחים ומסוכנים, כמו נפט, הטומן בחובו גם סיכונים בריאותיים, בנוסף ל"תרומתו" על התחממות כדור הארץ.
מזה זמן רב, רוסיה שואפת לבסס את עצמה ככוח חיצוני גדול ובולט במזרח התיכון. בעקבות המעורבות הצבאית של רוסיה בסכסוך הסורי והשותפות העמוקה עם איראן נגד ארה"ב, הצליחו הרוסים להשיג יחסים קרובים עם מדינות במזרח התיכון וליצור תנופה חדשה.
בשנת 2019, הטליבאן ורוסיה קראו בקריאה משותפת לנסיגת כוחות הקואליציה האמריקאית מאפגניסטן.
דיונים התקיימו ברוסיה, לאחר כישלון של משא ומתן ישיר בין ארה"ב לטליבאן. הדיונים לא אורגנו על ידי דיפלומטים רוסים רשמיים, אלא על ידי ארגון בשם ה"פזורה האפגנית ברוסיה".
הדיונים, אף על פי שלא היו רשמיים, כללו מעורבות של ה"פזורה האפגנית" ברוסיה ואזרחי אפגניסטן, ובכך ניתן ביטוי משמעותי: למדיניות העוצמה הרכה של רוסיה באזור. הדיונים כללו גם נציגים של פוליטיקאים ומנהיגים בכירים מטליבאן ואפגניסטן, והדיונים נחשבו כהצלחה.
במידה והדיונים עצמם לא מספיקים, כדי להוכיח את הירידה של ארה"ב בהנהגה האזורית, אז הטליבאן גם תקף יעדים אמריקאים, בזמן קיום הדיונים ברוסיה.
כעת לכל דבר ועניין, רוסיה, ולא ארה"ב, נתפשת כ"שריף" האזורי לפנות אליה בכל הנוגע להשגת שלום באפגניסטן.
היחסים הדיפלומטיים של רוסיה עם הטליבאן, סוריה, איראן וישראל הם: אסטרטגיה מפוארת ומתוחכמת.
למרות שהאסטרטגיה הרוסית אינה מתחברת לקונספט של ג'וזף ניי לאסטרטגיית עוצמה רכה, רוסיה מפתחת אב-טיפוס דיפלומטי חדש של עוצמה רכה, ובהצלחה מסוימת.
עוצמה רכה הוא מונח ביחסים בינלאומיים, המתאר מצב בו מדינה במערכת הבינלאומית משפיעה על מדינה אחרת בצורה לא כוחנית, ובעזרת כך משיגה יעדים שונים במדיניות החוץ.
רוסיה מעולם לא הצליחה להחזיר את רמת ההשפעה, אשר היא נהנתה ממנה לפני קריסת ברית המועצות. עם זאת, פוטין עושה כמיטב יכולתו כדי לשנות זאת, בעיקר באמצעות: אסטרטגיה של עוצמה רכה.
מספר הפרויקטים הדיפלומטיים הציבוריים, לקידום הדימוי הגלובלי של רוסיה, בתחומים של: פוליטיקה, ספורט, תרבות, כלכלה ומדע הולך וגדל באופן דרמטי.
במקביל, הירידה במעמד של ארה"ב במזרח התיכון גורמת להגדלת המעמד של רוסיה, כמתווכת שלום אזורית. פוטין הצליח להביא את רוסיה לעמדה אזורית בולטת, באמצעות עוצמת כוח קשה בלחימה בסוריה, ובמקביל הוא מדבר "שלום" עם הטליבאן, אשר עדיין שולח את שליחיו לפגוע בחיילים אמריקאים.
ההצלחה של רוסיה אינה אקראית. כבר בשנת 2012, הצהיר פוטין בגלוי על כוונותיו ב"רוסיה והעולם המשתנה". מדבריו של פוטין ניתן להבין: שאסטרטגיית העוצמה הרכה של רוסיה נועדה להתמודד עם החסרונות שלה. הוא היה ברור מאוד ביעדי העוצמה הרכה של רוסיה:
"לרוסיה יש סיכוי לא רק לשמר את תרבותה, אלא גם להשתמש בה ככוח רב עוצמה להתקדמות בשווקים בינלאומיים. השפה הרוסית מדוברת כמעט בכל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר ובחלק משמעותי ממזרח אירופה. לא מדובר באימפריה, אלא בהתקדמות תרבותית. ייצוא חינוך ותרבות יעזור לקדם סחורות, שירותים ורעיונות רוסיים – תותחים והטלת משטרים פוליטיים לא יעשו זאת. עלינו לפעול להרחבת הנוכחות החינוכית והתרבותית של רוסיה בעולם, במיוחד במדינות בהן חלק ניכר מהאוכלוסייה מדבר או מבין רוסית".
המאמצים הדיפלומטיים, כלפי הטליבאן, הם רק דוגמה אחת לניסיון של רוסיה להפוך את עצמה למעצמה, בעלת עוצמה רכה-מודרנית.
בנוסף, רוסיה יצרה את ערוץ התקשורת הבינלאומי RT, שכונה בעבר רוסיה היום. ערוץ RT עובד קשה על שירות בשפה הערבית. ערוץ RT בשפה הערבית הוא אחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים באזור (יחד עם אל ג'זירה).
ארה"ב מתייגת את RT כערוץ: "תעמולה של פוטין". הערוץ עושה מאמצים רבים לדחוף את הפרספקטיבה הרוסית באזור. המספרים לא משקרים, ול- RT, בשפה הערבית, יש 6.3 מיליון משתמשים חודשיים – בשש מדינות דוברות ערבית: מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות, סעודיה, עירק וירדן.
השאיפה של רוסיה להפוך למתווכת אזורית עיקרית, באמצאות אסטרטגיית עוצמה רכה, מתחילה להתממש. החל מאפגניסטן ועד ישראל והפלסטינים, כך גם בלוב, סוריה ומדינות המפרץ.
במידה וארה"ב גם מקיימת, מצידה, אסטרטגיה של עוצמת כוח רכה במזרח התיכון, מרבית הפרמטרים מלמדים כי המומנטום בצידה של רוסיה.
שני סקרים אזוריים אחרונים מראים, כי צעירים ערבים (בני 18-24) רואים יותר ויותר את רוסיה כבעלת ברית, ומנגד תופסים את ארה"ב כמדינה לא אמינה או אף גרוע יותר.
אחוז הצעירים הערבים, הרואים את ארה"ב כבעלת ברית, ירד מ-63% בשנת 2016, ל-35% בשנה שעברה. רוסיה הולכת ונחשבת, יותר ויותר, על ידי הצעירים במזרח התיכון כבעלת ברית לא-ערבית.
במידה וטראמפ עדיין מאמין שארה"ב צריכה להיות ה"שריף" של העולם, הוא יצטרך להתמודד עם אסטרטגיית העוצמה הרכה של פוטין. אחרת, ארה"ב תמצא את עצמה נגררת לתוך הצלחות דיפלומטיות של רוסיה באזור.
פשט – רמז – דרש – סוד 